סיפור מהחיים: "המדריך, יש לך כמה שקלים בשביל אוכל?"

"וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" (דברים י"ג, י"ח) – "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמיים".

סיפור מהחיים: "המדריך, יש לך כמה שקלים בשביל אוכל?"

ראיתי אותו מתהלך בין אנשים שכבר מזמן "התייאשו ממנו", מישהו, מאותה השכונה הישנה, בשקט היה עומד בצמתי הכביש ומתחנן לנדבה. פעם, הוא התקרב אליי וקרא את הכתובים על החולצה שלי 'מדריך'. "את לא מדריך בכלל, את אישה", אמר לי ואני רק התבוננתי בו וליבי נכמר קשות לראות איש אחד שהוא למעשה בן גילי ומאידך, בשכלו כמו נשאר במחוזות הילדות ואין, אין מי שיעזור לו. "אתה יכול להיות, אם תרצה אתה יכול", אמרתי ודמעות חנקו את גרוני.

בכל פעם שרואים אותם, את האנשים שמבקשים את החסד, לא מודעים לכאבם, לא מודעים לחולשת רגליהם, ידיהם, ליבם, הנה בא עוד גל והנה, צריך עכשיו לשחות בכדי לשרוד. אז הוא נשאר צעיר לנצח ואת פרנסתו כמו ביקש בכל יום שחולף. ואנשים? הם רצים, אין להם זמן, הם ממהרים והוא, הוא בסך הכול רוצה לאכול לחם עם חמאה "וקצת עגבנייה". זה פשוט, זה לא כזה מסובך וזה בהחלט חיזק לא מעט אנשים שחשבו שהנה, עוד רגע מגיע הסוף.

צהרי יום ראשון, מיהרתי לקנות לעצמי ארוחת צהריים בכמה שקלים שנותרו בכיסי ואז, שמעתי קול שהכרתי: "המדריך, יש לך כמה שקלים בשביל אוכל?". לקחתי את מנת האוכל שהייתה לי ביד ומסרתי אותה לידיו. הוא התרחק משם שמח וטוב לבב וכמו שהרעב היה בתוכי כך הוא נעלם וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתיו.

לפני כשבוע ימים נודע לי שהילד הזה – הנצחי, עזב לעולם שכולו טוב. צער מילא את ליבי. האם ערבות הדדית הייתה יכולה להציל אותו? האם נפש אחת בישראל יכולה להציל עולם ומלואו? אומר הקדוש ברוך הוא, כי הכול נמדד מידה כנגד מידה וכך גם מידת הרחמים. כל המרחם על הבריות ועושה עמם חסד כך גם בדינו יזכה לרחמים וכך ימחלו לו על כל עוונותיו בזכות החסד והלוואי, הלוואי ובקרוב נזכה כולנו לעולם שכולו חסד.

"בחסד ואמת יכפר עוון" {משלי ט"ז, ו'}

ברצוני לתרום עכשיו