מנהגי חג פורים

מנהגי חג פורים

לחג הפורים ישנה חשיבות עצומה בהלכה ובאגדה. במשך הדורות הקפידו לחוג בקהילות היהודיות את החג המסמל את הנס שהתרחש כולו בארצות נכר ותחת שלטון זר ועוין, ואשר מסמל את ההשגחה הפרטית של העם היהודי גם בזמן גלות.

שבת זכור

בשבת הסמוכה לחג הפורים קוראים בבית הכנסת את "פרשת זכור" המופיעה בספר דברים, ובה מופיע הציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק". זאת תזכורת למה שזמם המן לבצע: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. רבים מקבילים בין גזירה זו לבין זוועות הנאצים במאה הקודמת.

תענית אסתר

בערב פורים, יום י"ג באדר, התקיימה בזמן אחשורוש המלחמה מול אויבי ישראל. בעת המלחמה היהודים צמו והתפללו על נצחונם בקרב. את צום זה תיקנו החכמים גם לדורות. מכיון שהצום אינו כזכר לחורבן או לאחד האסונות הוא צום קל באופן יחסי, וכאשר מתעוררת שאלה אוודת אדם חולה, אשה מעוברת או קשיש, מפנים את השאלה לרב או למורה הוראה אשר בתענית זו יכול להתיר ביתר קלות.

זכר למחצית השקל

לקראת סיומה של תענית אסתר, ועם כניסתו של חג הפורים, נוהגים לתת "זכר למחצית השקל". אותה מטבע קטנה שנאספה באותו זמן בעידן בית המקדש. כיום נותרה רק משמעות סימבולית מאותו 'מס', שכן בית המקדש חרב ואין מקריבים קרבנות.

על פי המקובל, נותנים עבור כל אחד מבני הבית שלושה חצאי שקלים. המקובל הוא לתת בשלושה מטבעות של חצי שקל, ויש המקפידים לתת במטבעות הנושאות בעצם המתכת עליהן הן מוטבעות את הערך. בבתי כנסיות שונים ברחבי הארץ עדיין שמורות לשם כך מטבעות של חצאי-דולר עשויים מכסף טהור ואשר הונפקו בארה"ב רק עד שנת 1964.

מקרא מגילה

קריאת המגילה היא המצוה הראשונה מבין ארבעת המצוות שתקנו את עיקרו של היום. לקריאת המגילה יש גם את משמעות פרסום הנס שנעשה, וגם כחלופה לקריאת ההלל על הנס.

מתנות לאביונים

"עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה" יחד עם קריאת המגילה נתקנה המצווה שמאחדת את כל חלקי העם ומעניקה גם לחלשים ביותר להרגיש למלכים ליום אחד ולחגוג את החג השייך גם להם. בתפוצות ישראל נהגו לתת לכל מבקש, מבלי לבדוק את אמינותו או צרכיו בבחינת "כל הפושט יד נותנים לו", עם זאת ניתן להפנות את עיקר מתן הצדקה לאגודות מסוגן של "יד אליעזר" אשר שם בטוח כי הכסף הולך למטרות החשובות ביותר של האנשים הנזקקים ביותר.

משמעות המילים "מתנות לאביונים" בלשון רבים מציין את החובה להעניק שתי מתנות שונות לשני אביונים שונים.

למרות שבהלכה המקורית לא נזכר שיעור מינמלי לנתינה, יש המקפידים לתת סכום שיאפשר לעני לרכוש עבור עצמו סעודה ליום זה. שכן הרעיון העומד מאחורי המצוה הוא לאפשר לעניים לשמוח בשותפות. על פי גישה זו, שיעור "סעודה" עשוי לנוע סביב מחיר של מנה סבירה במסעדה סטנדרטית.

משלוח מנות

גם מצוה זו באה להרבות אהבה ורעות. החובה היא לתת "משלוח" אחד, הכולל שתי "מנות". לכן נהגו לשים בסל המשלוח בקבוק יין או משקה אחר, ולצידו תבשיל או מאפה אחר. כך ששתי המנות מרכיבות את המשלוח.

כמו כן, השם "משלוח" מזכיר כי אין מדובר בנתינה מיד ליד אלא בשליחות של אדם אחר למטרה זו. ואכן רבים "שולחים" את המנות בידי שליח אל הנמען. אולם חשוב שהאדם יקבל את המשלוח ביום הפורים עצמו.

כמו כן יש המציינים כי חשוב שהמנות תהיינה ראויות לאכילה מידית (ולא עוף קפוא או דברים אחרים הטעונים עיבוד או בישול. אפילו על קפה נמס יש שהחמירו) ועוד ציינו כי צריך להקפיד שהמנה תתאים למקבל מבחינה בריאותית (ללא כולסטרול, סוכר, גלוטן וכיוצא בזה לרגישים לכך)

סעודה

מצוה נדירה זו אינה ככל סעודת חג. מדובר בשמחה הפורצת גבולות אשר אף נתקן בה "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא יבחין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי". ואכן, בכל תפוצות ישראל התאפיינה סעודת הפורים בשמחה ייחודית, רבת שתיה. עם זאת, תמיד נשמר אופייה של הסעודה כסעודת מצוה ולא כמסיבת אלכוהול חסרת גבולות.

תחפושות

מנהג התחפושות בחג הפורים הוא כלל אינו מארבעת המצוות המרכיבות את חובת היום. עם זאת, מנהג זה פשט בכל תפוצות ישראל. יש המסבירים זאת בכך כי בשונה מניסים אחרים כמו עשרת המכות או קריעת ים סוף, נס המגילה התרחש בסתר. ללא ניסים גלויים. לכן גם מסתירים האנשים את פניהם.

פורים דמוקפים

כיוון שהמלחמה בשושן הבירה ארכה יומיים, ביום י"ג באדר וביום י"ד באדר, לכן קבעו חז"ל שבעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן-נון יחגגו את חג הפורים ביום המנוחה שלהם: ט"ו באדר. כך נוהגים כיום בירושלים. בטבריה קיים ספק האם עמדה שם חומה בימות יהושע בן-נון, ולפיכך נוהגים שם לחוג את הפורים בשני הימים. ספק קים גם ביפו.

כיון שלא רק העיר בעצמה חוגגת בט"ו אלא גם העיירות הסמוכות לה או שבטווח ראייתה, בשכונות רבות בגוש דן הסמוכות ליפו המקורית נוהגים לקיים גם ביום ט"ו באדר את מצוות היום.

מאידך, יש המחמירים בשכונות שונות בירושלים המנותקות מבחינה גיאוגרפית ממרכז העיר ומן העיר העתיקה, לקיים את מצוות היום גם בי"ד באדר, מחשש שמא מבחינה הלכתית הם אינם נחשבים לחלק אינטגרלי מן העיר, ודינם כבשאר העולם המקיים את היום בי"ד באדר. ספק דומה קיים גם לגבי בית החולים "הדסה עין כרם". עם זאת פוסקים רבים הקלו בעניין שכן הם סמכו על "עירוב השבת" המקיף את המקום ומחברו לעיר.

תרום עכשיו