מבט לחודש אדר: נתינה לשם שמחה / הרב אהרן קפלן

איחוד הקולקטיב היהודי, תחושת שלי-שלך כשאתה ידידי, ושלי-שלך גם ודווקא כשאתה החלש שבחברה, מביא לתחושת שלמות, המביאה לשמחה.

מבט לחודש אדר: נתינה לשם שמחה / הרב אהרן קפלן

מי לא מכיר את המשפט "משנכנס אדר מרבים בשמחה"?…

והשאלה כיצד מרבין בשמחה, אינה סובבת את חודש זה בלבד אלא את כל חיי האדם. שאיפת כל אדם היא לשמוח, והרבה.

מתוך שתיים ממצוות הפורים נוכל להבין את נקודת השמחה: מצווה אחת – משלוח מנות – שליחת מאכל לחברים וידידים. מצווה שנייה – מתנות לאביונים – לתת לשני עניים מזון לסעודת הפורים.

לכאורה מה עניין מצוות אלו לפורים?

למי אנחנו נותנים? למי שאוהבים! מקובל לומר שהאהבה מביאה את הנתינה, אולם הרב דסלר גילה לנו את צפונות נפש האדם – נתינה מביאה לאהבה. ככל שתיתן יותר, כך תאהב יותר.

האדם אוהב את ילדיו כי נותן להם הכל. את גופו, את ממונו ואת כל אשר יידרש לתת – לכן אוהבו. המורה/הרב נותן לתלמידו את חכמתו ותוכן חייו – ולכן אוהבו. לא פלא, אם כן, שעל שניהם אמרו חז"ל שאינם מתקנאים זה בבנו וזה בתלמידו. הנתינה מחברת בין הנותן למקבל, שהרי חלק ממנו עובר ונמצא שם – והאוהב את עצמו יאהבו בכל אשר יִמָצֶא גם ובעיקר כאשר יתפשט הוא עצמו ומתוך כך גם אהבתו וחיבורו לעולם.

כאשר נתבונן במגילה נגלה שהדבר שהביא את השינוי היתה אחדות מלאה של העם, זאת על פי בקשתה של אסתר למרדכי באומרה: "לך כנוס את כל היהודים". כך אמנם נעשה וההמשך ידוע, הצלה מופלאה.

איחוד הקולקטיב היהודי, תחושת שלי-שלך כשאתה ידידי, ושלי-שלך גם ודווקא כשאתה החלש שבחברה, מביא לתחושת שלמות, המביאה לשמחה.

מתוך כך, כה טבעי שיום זה מיוחד במצוות הנתינה לרֵעִים במשלוח מנות ובזה מספיק אף באחד. ביתר שאת הדבר במתנות לאביונים, שבזה צריך לפחות לשניים, עד כדי כך שאמרו חז"ל שביום הפורים "כל הפושט יד, נותנים לו". לא בודקים אחריו עד כמה הוא באמת נזקק. נתינה לשם נתינה. נתינה המביאה לאהבה וחיבור. נתינה לשם שמחה.

אז מה תעשו עכשיו? תנו מטבע לנצרך, יד למי שכבד לו וחיוך למי שזקוק לו, ותמצאו את לבכם עולה על גדותיו.

חודש טוב ושמח לכולם.

כתב: הרב אהרן קפלן

אני רוצה לתרום ולשמוח!