חובה לקרוא: חמש תרומות מרגשות ומעוררות השראה

חובה לקרוא: חמש תרומות מרגשות ומעוררות השראה

התרומות שלכם, התרומות שלנו

חמישה סיפורי תרומות שריגשו אותנו, והעיקר, שינו את חייהם של הנזקקים. וזה קורה בזכותכם.

1. תרומות לנפש: היא רק רוצה לתפור

דמיינו את המצב: אם חד הורית לשלושה, האבא לא היה בתמונה מעולם. עוני נפשי ועוני כלכלי.

היא הייתה אישה אבודה ובודדה מאד, שכמעט ולא תפקדה. במקומה ובשבילה, יד אליעזר דאגה לארוחות חמות לילדים, וגם לחונכים שילוו אותם בבית-הספר, ויהיו התמיכה שאין בבית. הרב ויזל, מנכ"ל יד אליעזר, יום אחד שאל את האישה מה הם תחביביה, ליתר דיוק – מה היו תחביביה. היא סיפרה על אהבתה לתפירה, והוא רכש עבורה מכונות תפירה ואביזרים. הוא גם סייע לה לעבור את השלב הראשון ולהפוך למוכרת בשוק המקומי. בית הספר פתח באותה שנה חוגי תפירה והיא החלה לעבוד כמורת חוגים ולהתפרנס בכוחות עצמה.

הקניה הרגישה הזו הייתה עבורה שיקום אמיתי. "אדם שאין לו יכולת לתת – אין לו למה לחיות". האם האמיצה למדה שיש לה מה לתת, והרבה. מאשה עצובה וחסרת כל היא הפכה לאמא מתפקדת של שלושה ילדים מקסימים.

2. תרומות לקיבול תפילות: כלות יתומות, וכאלו שהן לא זה ולא זה.

יעל ודנה עלו עם אמן מרוסיה לפני כמה שנים. בגדיהן לגופן. דנה עובדת ומשתכרת בקושי למחייתן, בעוד שיעל רואה את עתיד המשפחה ומשלבת לימודים ועבודה. דיור מזון, בריאות, חשבונות, ביגוד… דנה ויעל שורדות בעור שיניהן. הבשורות הטובות, בזו אחר זו מצאו דנה ויעל את בחיר ליבן, וקבעו תאריך לחתונות שתערכנה בהפרש של חודש. על חתונות מפוארות הן וויתרו מזמן. שכרו חדר-אוכל מרווח של אולפנה, גם כך אין הרבה מי שישתתף. גם ככה, ההוצאות הן בלתי אפשריות עבורן. דנה ויעל פנו אל יד אליעזר ובקשו שנסייע להן להתחיל את חייהם החדשים.

באותו יום שבו התקבלה פנייתן, התקשרה אל יד אליעזר אישה ובקשה לתרום נדוניה ומוצרי חשמל עבור שתי כלות יתומות. רק בקשה אחת הייתה לה: שתי בנותיה מתבגרות, וטרם מצאו להן שותף להקמת הבית. האם תוכלנה הכלות להתפלל עבור בנותיה ביום חופתן? כן, זה היה כל-כך פשוט…

3. תרומות חוצות גבולות: איך אפשר לחגוג בר-מצווה בלי תפילין?

התקבלה פניה בצרפתית. הצצה קטנה אל גוגל טרנסלייט גילתה שמדובר באשה החוגגת בר מצווה לבן שלה, ואין באפשרותה לקנות תפילין. האישה מתגוררת בצרפת וידעתי שלא נוכל לעזור לה, שכן נכון להיום העזרה שלנו מוגבלת לישראל בלבד.

ביקשתי משרה, מנהלת האתר הצרפתי, לנסח תשובה המביעה את צערנו על כך שלא נוכל להיות לעזר במקרה הזה. כשעברו יומיים ושרה לא שלחה את התרגום שאלתי אותה על העיכוב. "אני לא מסוגלת להשיב בשלילה לאשה הזו", אמרה שרה. "קשה לי לחשוב שנער יחגוג בר מצווה ללא תפילין. אנסה לעזור להם, ואעדכן אותך בהתפתחויות". שרה פרסמה בעמוד הפייסבוק האישי שלה, בקשת סיוע לאשה האנונימית הזו.

תוך שלושה ימים הושג תורם. יהודי צרפתי שקרא את הפוסט ובלי לחשוב פעמיים החליט לתרום זוג תפילין עבור ילד יהודי שמעולם לא פגש. הוא כתב לשרה "אני רוצה לכפר על כל הפעמים בהן אני לא הנחתי תפילין, ואם ילד אחר יוכל לקיים מצוות תפילין בזכותי, זה יהיה על כל הפעמים האלה. אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה". עברו יומיים והוא שלח: "יש תפילין. את יכולה להודיע לאמא שתבוא לקחת. יש לי רק בקשה אחת: שלא יפספס אף יום, שיקפיד להניח תפילין בכל יום בחייו, זה כל מה שאני מבקש".

4. תרומות מרפאות: הקבלה לרפואת נעמה בת אסתר

אל משרדי יד אליעזר נכנסה אשה ובקשה לשלם עבור חתונה שתערך באולמות השמחה של יד אליעזר.

היא הוציאה במזומן סכום של למעלה מ-10,000 ש"ח – כחצי מעלות החתונה. המזכירה זכרה את הסיפור הכואב של הכלה ולכן ידעה שהמשלמת לא בת משפחה. "על שם מי לכתוב את הקבלה?" להפתעתה ענתה המשלמת: "תכתבי על שם 'נעמה בת אסתר' ".

– "נעמה בת אסתר?"

– " כן. לרפואה שלימה."

– "זאת אומרת שאת לא מכרה של הכלה?"

– "לא לא. אני אפילו לא יודעת איך היא נראית."

היא לא הכירה את הכלה וגם לא את האם. היא פשוט רצתה לזכות במצוות צדקה ולתרום לחתונה של כלה יתומה. "תרשמי את שמי על הקבלה' ביקשה, 'שיהיה לי לרפואה שלימה".

5. אין תרומות קטנות: "שהחיינו" על תפוח בדבש?

כמה ימים לפני ראש השנה. נסעתי עם נהג המשאית של יד אליעזר למרכז הלוגיסטי, בניסיון לארגן ארגז חירום למשפחה. מילאנו שני ארגזים גדולים במגוון מוצרי מזון, והעמסנו על הרכב של האגודה. בצד, הבחנתי בשקית עם תפוחים וצנצנת דבש שמישהו הביא כתרומה סמלית עבור שנה טובה ומתוקה. הוספתי אותה לארגז.

שתיים עשרה בלילה והילדים פונים אל אביהם 'אבא! הנה פסטה! תבשל לנו פסטה!' 'תראו – יש כאן שני בקבוקי שמפו!' בשקט, נזכרתי שהמשפחה הזו הייתה נורמטיבית לפני שנה. ילד כבן עשר לקח בידיו את שקית התפוחים. הוא הוציא מהשקית תפוח אחד ושאל בהתרגשות: אבא, לברך שהחיינו?".

זאת הייתה תרומה "סמלית".

הבנתם, הן נראות כמו תרומות "קטנות", אבל הן התרומות ששינו להם (ולנו) את משמעות החיים.

גם אני רוצה לתרום